אנקופרזיס (בריחת צואה) בילדים – מה חשוב לדעת וכיצד ניתן לאבחן ולטפל

עצירות היא אחת הבעיות השכיחות ביותר בילדים ומופיעה אצל כ־10% מהילדים ברחבי העולם. במקרים קלים, שינוי תזונתי והרגלי התרוקנות יכולים להספיק. אך כשמדובר בעצירות ממושכת או קשה, נדרש בירור מעמיק, ולעיתים גם התערבות של צוותים רפואיים מקצועיים. אחת התופעות הקשות הנלוות לעצירות היא הצטאות (אנקופרזיס) - בריחת צואה לא רצונית - תופעה שפוגעת בביטחון העצמי של הילד, ביחסיו החברתיים, ואף עלולה להוביל להסתגרות או קשיים רגשיים.

במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, במסגרת המרכז להפרעות תנועתיות במערכת העיכול, מתבצע טיפול כולל במקרים המורכבים יותר של עצירות קשה. הילדים עוברים בירור מקיף הכולל בדיקות דם, הערכת זמן מעבר במערכת העיכול, בדיקות תפקוד סוגרים והערכת גודל המעי הגס – על מנת לשלול בעיה מבנית או תפקודית, ולמקד את הטיפול. הגישה שמה דגש על טיפול רב-תחומי: גסטרואנטרולוגים, פיזיותרפיסטיות המתמחות ברצפת האגן, אחיות מוסמכות, פסיכולוגים ולעיתים גם דיאטניות – כולם פועלים יחד בהתאם לצורכי הילד.

טיפולי הפיזיותרפיה לרצפת האגן במרפאת שניידר מתאימים לילדים מגיל 5 ועד גיל הבגרות - כולל בעלי צרכים מיוחדים. בניגוד למקובל אצל מבוגרים, הטיפול בילדים אינו פנימי או פולשני, אלא חיצוני, מותאם לגיל, וכולל גם תרגול קבוצות שרירים נוספות, הדרכה להרגלי התרוקנות נכונים, תרגול גופני כללי וממוקד, והגברת המודעות הסנסורית. כבר בפגישה הראשונה נבנה קשר אישי עם הילד, המלווה בהסברים חווייתיים על תפקוד הגוף, תרגול באמצעות משחקים, ולעיתים גם שימוש במכשיר ביופידבק – שמלמד את הילד לזהות את שרירי רצפת האגן ולהשתמש בהם באופן נכון.

לסיכום:
עצירות כרונית ובריחות צואה הן ניתנות לטיפול, ולפעמים אפשר אפילו למנוע את ההחמרה. אבל בשביל זה – צריך לדבר. הבושה, ההכחשה או הפחד רק דוחים את הפתרון – ופוגעים בילדים, שלעיתים סוחבים את הבעיה בשתיקה במשך שנים.