בר שפות
דלג על בר שפות
חיפוש
דלג על חיפוש
לחיפוש ביטוי מדוייק הוסף גרשיים
קבוצת כללית
JCI - תו תקן של איכות ובטיחות
חיפוש
דלג על חיפוש
לחיפוש ביטוי מדוייק הוסף גרשיים
חיפוש
דלג על חיפוש
לחיפוש ביטוי מדוייק הוסף גרשיים
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

רפלוקס שופכני בילדים: התסמינים, האבחון ודרכי הטיפול

מהו רפלוקס שופכני, מדוע הוא גורם לזיהומים חוזרים בדרכי השתן, מתי אפשר להסתפק במעקב ומתי נדרשת התערבות? המדריך המלא
ד"ר יוסי ונטורה
פורסם: 08.10.26 | עודכן: 08.10.26

מהו רפלוקס שופכני (VUR)?

מצב שבו חלק מהשתן לא יוצא מהגוף דרך השופכה, אלא זורם בחזרה במעלה דרכי השתן, לכיוון הכליות. כדי להבין מדוע זה קורה, כדאי להכיר תחילה את המסלול התקין של השתן.

במצב תקין, השתן מיוצר בכליות, זורם מטה דרך שני צינורות דקים הנקראים שופכנים, ונאגר בשלפוחית השתן. במעבר בין השופכן לשלפוחית קיים מנגנון שסתום חד-כיווני טבעי, המונע מהשתן לחזור למעלה.

ברפלוקס שופכני (VUR), השסתום אינו נסגר היטב, וחלק מהשתן חוזר במעלה השופכן לעבר הכליה (ולעיתים עד לתוכה).

דרגות החומרה של הרפלוקס

הרפלוקס מדורג מדרגה 1 (קל מאוד, שתן עולה מעט לשופכן) ועד דרגה 5 (חמור, עם הרחבה ופיתול של השופכן והכליה).

דרגת החומרה היא שיקול מרכזי בבחירת הטיפול: בדרגות נמוכות לעיתים מסתפקים במעקב, ההזרקה האנדוסקופית מתאימה בעיקר לדרגות קלות עד בינוניות (4-2), וניתוח להשתלה מחדש של השופכן מתאים בעיקר לדרגות גבוהות (5-4).
איור המחשה על מצב רפלוקס שופכני
  

מהם הגורמים לרפלוקס?

  • רפלוקס ראשוני (השכיח ביותר): נובע ממבנה מולד של השופכן בחיבורו לשלפוחית – התעלה קצרה מדי, ולכן השסתום לא אוטם את בצורה יעילה. ככל שהילד גדל, האזור מתארך ובמקרים רבים הבעיה חולפת מעצמה.
  • רפלוקס שניוני: נגרם מלחץ מוגבר בתוך השלפוחית עקב חסימה במוצא השלפוחית או בעיה בתפקוד השלפוחית (למשל שלפוחית נוירוגנית או הרגלי התאפקות קשים).
  • נטייה גנטית: אם לאחד ההורים או לאח או לאחות יש רפלוקס, הסיכוי של הילד ללקות בו עולה משמעותית.
 

מהם התסמינים?

הרפלוקס עצמו אינו גורם לכאב. התסמין המרכזי והשכיח ביותר הוא זיהום בדרכי השתן המלווה בחום. תסמינים נוספים אפשריים כוללים:
  • חום גבוה ללא מקור ברור (ללא שיעול או נזלת).
  • אי-שקט, עצבנות, ירידה בתיאבון או הקאות אצל תינוקות.
  • צריבה, דחיפות או תכיפות במתן שתן, והרטבות חדשות ביום או בלילה אצל ילדים גמולים.
 

איך מאבחנים?

הבדיקה שבאמצעותה ניתן לאבחן רפלוקס נקראת ציסטוגרפיה (VCUG): מחדירים צנתר דק לשלפוחית, ממלאים אותה בחומר ניגוד ומבצעים שיקוף בזמן מילוי והשתנה.

בדיקות נוספות להשלמת הברור של דרכי השתן כוללות:
  1. אולטרסאונד (US) של הכליות ודרכי השתן: בדיקת סקירה לא פולשנית שאינה מערבת קרינה, המעריכה את מבנה הכליות, הרחבת דרכי השתן וגודל ומראה השלפוחית.
  2. מיפוי כליות (DMSA): בדיקת רפואה גרעינית הבודקת האם זיהומי העבר הותירו צלקות בכליה, ומעריכה את התפקוד היחסי של כל כליה.
  

מהן דרכי הטיפול ומתי מומלץ טיפול פולשני?

המטרה העיקרית היא הגנה על הכליות מפני צלקות ופגיעה תפקודית.

מעקב וטיפול שמרני

בדרגות נמוכות ובילדים קטנים ללא צלקות, לעיתים מסתפקים במעקב הדוק, ולעיתים במתן אנטיביוטיקה מניעתית למשך תקופה משתנה (שעשויה להימשך גם מעל שנה), מתוך ציפייה להבשלה ספונטנית של השסתום עם הגדילה.

מתי נדרשת התערבות?

  • זיהומים עם חום למרות טיפול אנטיביוטי מונע.
  • עדות להיווצרות צלקות חדשות בכליה או פגיעה בתפקודה.
  • לעיתים מנתחים ילדים עם דרגות רפלוקס גבוהות (דרגות 4-5) שאינן נוטות לחלוף מעצמן, כאשר יש הפרעה בתפקוד של דרכי השתן.

טיפול ברפלוקס שופכני בשניידר

ביחידה לאורולוגיה במרכז שניידר לרפואת ילדים מבוצעות שתי הגישות לטיפול ברפלוקס – הזרקה אנדוסקופית והשתלה מחדש של השופכן. הבחירה בין הגישות נעשית בהתאם לדרגת הרפלוקס, למבנה השופכן, לגיל הילד ולהיסטוריה של הזיהומים.

מאפייןהזרקה אנדוסקופית (Deflux)השתלה מחדש של השופכן
אופי הפעולהזעיר-פולשני, דרך השופכה ושלפוחית השתן (ללא חתך)ניתוח פתוח או לפרוסקופי/רובוטי
משך אשפוזאשפוז יום (שחרור באותו היום)4-2 ימי אשפוז במחלקה
שיעור הצלחהכ-70%-80% (לעיתים נדרשת הזרקה שנייה)95%-98%
התאמה עיקריתדרגות קלות עד בינוניות (4-2), פתחים מתאימיםדרגות גבוהות (5-4), שופכנים מורחבים, כישלון הזרקה
זמן החלמהחזרה לפעילות מלאה תוך 48-24 שעותחזרה לפעילות מלאה תוך שבועיים
 

אפשרות א': הזרקה אנדוסקופית (דפלוקס)

גישה זעיר-פולשנית המתבצעת ללא חתך בעור.



למי מתאימה ההזרקה?

בעיקר לדרגות רפלוקס קלות עד בינוניות (4-2), כאשר פתח השופכן מתאים לכך.

איך הפעולה מתבצעת?

מחדירים מכשיר אופטי זעיר (ציסטוסקופ) לתוך שלפוחית השתן דרך השופכה. תחת ראייה ישירה מזריק הרופא חומר ג'ל ייעודי (דפלוקס – חומר המורכב מחומצה היאלורונית ומדקסטרנומר) מתחת לפתח השופכן. החומר יוצר בליטה קטנה ("תלולית") שמונעת רפלוקס.

יתרונות ושיעור הצלחה

  • יתרונות: זוהי פעולה קצרה (כ-30-15 דקות), ללא כאבים משמעותיים, שחרור הביתה באותו היום והתאוששות מהירה.
  • שיעור הצלחה: כ-70%-80% (לעיתים נדרשת הזרקה שנייה).

ההכנה לפעולה

  • פגישת טרום-ניתוח: הערכת מרדים, בדיקה של רופא אורולוג ילדים וגם וידוא שכל ההדמיות קיימות ושהבדיקות עדכניות. לעיתים נדרשות גם בדיקות דם שגרתיות.
  • תרבית שתן עדכנית: חובה לוודא שאין זיהום פעיל בשתן ביום הפעולה. אם התרבית חיובית, יש לטפל באנטיביוטיקה מבעוד מועד.
  • הנחיות צום: יש להיות בצום מוחלט ממזון מוצק במשך 6 שעות לפני הפעולה. לגבי תמ"ל (תחליף חלב לתינוקות), חלב אם ונוזלים צלולים (מים או פטל) יימסרו הנחיות מדויקות על ידי הצוות.

ההרדמה

הפעולה מתבצעת תחת הרדמה כללית מלאה. הילד ישן, אינו מרגיש דבר ואינו זוכר את המתרחש.

סיכונים ותופעות לוואי

כישלון מקומי והישארות הרפלוקס (ייתכן צורך בהזרקה חוזרת או ניתוח מורכב יותר), זיהום חולף בדרכי השתן, שתן דמי קל ביום הראשון, או במקרים נדירים חסימה זמנית במוצא השופכן.

אשפוז והחלמה

  • משך אשפוז: אשפוז יום (שחרור באותו היום).
  • התאוששות מיידית: הילד משתחרר מספר שעות לאחר שהתעורר, שהה בהתאוששות, שתה והטיל שתן באופן ספונטני.
  • בבית: מנוחה יחסית למשך מספר ימים, הקפדה על שתייה מרובה ונטילת אנטיביוטיקה מניעתית לפי הנחיות הצוות.
  • זמן החלמה: חזרה לפעילות מלאה תוך 48-24 שעות.
 

אפשרות ב': השתלה מחדש של השופכן (Ureteral Reimplantation)

ניתוח משחזר הנחשב ל"תקן הזהב" מבחינת שיעורי ההצלחה, במיוחד בדרגות רפלוקס גבוהות או באנטומיה מורכבת.


למי מתאים הניתוח?

בעיקר לדרגות רפלוקס גבוהות (5-4), לשופכנים מורחבים, ולמקרים שבהם ההזרקה האנדוסקופית לא הצליחה.

איך הניתוח מתבצע?

הניתוח נעשה בגישה פתוחה דרך חתך קטן בבטן התחתונה (בקו התחתונים, בדומה לחתך קיסרי), או בגישה זעיר-פולשנית (לפרוסקופית או רובוטית). השופכן מופרד מדופן השלפוחית ומושתל מחדש בתוך שריר השלפוחית, תוך יצירת מנהרה ארוכה יותר מתחת לרירית השלפוחית. המנהרה נסגרת ונלחצת כאשר השלפוחית מתמלאת, ובכך מונעת רפלוקס.

יתרונות ושיעור הצלחה

  • יתרונות: שיעור ריפוי גבוה וסופי. מתאים למקרים מורכבים ולשופכנים מורחבים מאוד.
  • שיעור הצלחה: 95%-98%.

ההכנה לניתוח

  • פגישת טרום-ניתוח: הערכת מרדים, בדיקה של רופא אורולוג ילדים וגם וידוא שכל ההדמיות קיימות ושהבדיקות עדכניות. לעיתים נדרשות גם בדיקות דם שגרתיות.
  • תרבית שתן עדכנית: חובה לוודא שאין זיהום פעיל בשתן ביום הפעולה. אם התרבית חיובית, יש לטפל באנטיביוטיקה מבעוד מועד.
  • הנחיות צום: יש להיות בצום מוחלט ממזון מוצק במשך 6 שעות לפני הפעולה. לגבי תמ"ל (תחליף חלב לתינוקות), חלב אם ונוזלים צלולים (מים או פטל) יימסרו הנחיות מדויקות על ידי הצוות.

ההרדמה

הניתוח מתבצע תחת הרדמה כללית מלאה. הילד ישן, אינו מרגיש דבר ואינו זוכר את המתרחש. בניתוח פתוח נהוג לשלב גם אלחוש אזורי (הזרקת חומר מאלחש באזור הגב התחתון – חסם קאודלי), כדי להבטיח התעוררות רגועה ושליטה טובה בכאב לאורך היממה הראשונה.

סיכונים ותופעות לוואי

דימום, זיהום בפצע הניתוח, התכווצויות זמניות של השלפוחית ובמקרים נדירים היצרות באזור ההשתלה הדורשת הרחבה, הימשכות הרפלוקס וקושי בהטלת שתן.

אשפוז והחלמה

  • משך אשפוז: 4-2 ימי אשפוז במחלקה.
  • התאוששות מיידית: הילד ישהה במחלקה, לרוב עם קתטר שתן, למשך 48-24 שעות, כדי לאפשר מנוחה לשלפוחית. יינתנו משככי כאבים ותרופות למניעת התכווצויות שלפוחית.
  • בבית: מנוחה יחסית למשך מספר ימים, הקפדה על שתייה מרובה, הימנעות ממאמץ פיזי כבד למשך שבועיים עד שלושה (בניתוח פתוח), ונטילת אנטיביוטיקה מניעתית לפי הנחיות הצוות.
  • זמן החלמה: חזרה לפעילות מתונה תוך שבוע עד שבועיים.
 

מעקב ארוך טווח

ביקורת מרפאה כחודש לאחר הפעולה, ואולטרסאונד כעבור 12-6 שבועות לוודא ניקוז תקין של הכליה. במקרים מסוימים תבוצע בדיקת הדמיה נוספת לשלילת הישנות הרפלוקס.
 

באילו מקרים לאחר השחרור עלינו לפנות למיון (מלר"ד)?

  • חום גוף מעל 38° מעלות.
  • כאבים עזים שאינם חולפים עם משככי כאבים רגילים.
  • הקאות חוזרות או חוסר יכולת לשתות.
  • דימום משמעותי בשתן (שתן אדום כהה או עם קרישי דם).
  • עצירת שתן (הילד אינו נותן שתן למעלה מ-6 שעות).
  • אודם, נפיחות, כאב עז או הפרשה מאזור הפצע (לאחר ניתוח פתוח).

ד"ר יוסי ונטורה הוא רופא בכיר ביחידה לאורולוגיה במרכז שניידר
בר ימני
דלג על בר ימני
עבור לתוכן העמוד