מה חשוב לדעת על ויסות חושי וויסות עצמי אצל ילדים בזמן אזעקות, מלחמה והתקפות טילים

אזעקות ומצבי חירום יוצרים עומס חושי-רגשי משמעותי אצל ילדים, ולעיתים התנהגויות כמו בכי, הסתגרות או קושי בשינה הן תגובה טבעית של מערכת העצבים, ולא בעיית התנהגות. אירית דר, מרפאה בעיסוק בשניידר, מסבירה על חשיבות סביבה מרגיעה, שגרה קבועה ותיווך רגשי כדי להפחית חרדה, לחזק תחושת ביטחון ולתמוך בחוסן הילד והמשפחה

אירית דר

פורסם: 02.03.26 | עודכן: 04.03.26

מה חשוב לדעת על ויסות חושי וויסות עצמי אצל ילדים בזמן אזעקות, מלחמה והתקפות טילים

אזעקות, מלחמה והתקפות טילים הן מצבים של איום מתמשך ובלתי צפוי, אשר יוצרים עומס נפשי משמעותי. עבור ילדים, מתבגרים ואוכלוסיות בעלות רגישות גבוהה, מצבים אלו עלולים להוביל לחרדה, לקשיי תפקוד והשתתפות במסגרות היום־יום, להפרעות שינה, ולעיתים גם להתפתחות תגובות פוסט־טראומטיות. כל אלה משפיעים באופן ישיר ומיידי על היכולת של הילד לווסת את עצמו, מבחינה חושית, רגשית וגופנית. חשוב לדעת: תגובות כמו בכי מרובה, הסתגרות, התפרצויות, רגישות קיצונית לרעש או למגע, קושי להירדם או תלות מוגברת בהורה, הן לרוב ביטוי של עומס על מערכת העצבים, ולא של בעיה התנהגותית.

מהו ויסות חושי ומהו ויסות עצמי?

ויסות חושי הוא היכולת של מערכת העצבים לקלוט, לעבד ולהגיב בצורה מותאמת ומסתגלת לגירויים שמגיעים מתוך הגוף ומהסביבה. מדובר בגירויים כמו רעש, אור, מגע, תנועה, ריחות, רעב, כאב וחום או קור.

כאשר הוויסות החושי עובד היטב, הילד מצליח להתמודד עם הסביבה, להישאר פנוי ללמידה, למשחק ולתקשורת. כאשר הוויסות החושי נפגע, גירויים יומיומיים עלולים להיתפס כמציפים, מאיימים או בלתי נסבלים.

ויסות עצמי הוא היכולת של הילד לנהל רגשות, התנהגות ותגובות גופניות במצבים משתנים. למשל להירגע אחרי פחד, להמשיך לפעול למרות קושי, להתעלם מגירויים לא רלוונטיים, לדעת מתי צריך לנוח ומתי אפשר לפעול.

הוויסות העצמי נשען במידה רבה על היכולת החושית, כלומר, על הדרך שבה הגוף והמוח מעבדים את המידע שמגיע מהסביבה.

כיצד מצבי חירום משפיעים על הוויסות?

בזמן מלחמה וחשיפה מתמשכת לאירועי חירום, ילדים ומתבגרים נמצאים בעומס חושי ורגשי מתמשך: אזעקות, רעשי פיצוצים, כלי טיס באוויר, מתח בסביבה, שיחות מבוגרים, צפייה בחדשות, שינויי שגרה וחוסר ודאות.

ילדים ומתבגרים עם תגובתיות־יתר חושית (כלומר סף נמוך לגרייה עצבית) נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח תגובות טראומטיות בתקופה כזו.

תגובות אלו יכולות לכלול: חרדה מתמשכת, הימנעות ממקומות או מצבים, עוררות יתר ודריכות מתמדת, מחשבות חודרניות וטורדניות, קשיים בשינה ובריכוז. עם זאת, חשוב להדגיש, גם ילדים ללא רגישות חושית ידועה, וגם מבוגרים, בעיקר כאלה עם רקע של חוויות קשות בעבר, עלולים להגיב בעוצמה גבוהה ולא מווסתת. תגובות אלו הן תגובות טבעיות של מערכת העצבים למציאות מאיימת ומתמשכת.

ההורה כגורם מווסת: תפקיד קריטי דווקא בתקופה הזו

היכולת של הילד לווסת את עצמו קשורה לתשתית הנוירו־ביולוגית שלו, וליכולות הוויסות החושי שלו. עם זאת, הוויסות העצמי מתפתח ונבנה בתוך קשר, במיוחד בתוך הקשר עם ההורה. בפועל, ילדים לומדים לווסת את עצמם דרך הוויסות שהמבוגר המשמעותי מספק להם.

בעת הזו, כאשר נשמעים הדי פיצוצים, יש נוכחות של כלי טיס באוויר, נשמעות אזעקות ומתקבלות התרעות של פיקוד העורף, היכולת של ילדים להירגע בעצמם נפגעת באופן טבעי. ילדים זקוקים במיוחד לסביבה מרגיעה, מגינה, צפויה, מכילה ומזינה רגשית.

אסטרטגיות של ויסות חושי מלוות ילדים כבר מהשלבים ההתפתחותיים המוקדמים ביותר, כמו מציצה, עיטוף, ערסול ומגע. בתקופה זו מומלץ להשתמש בכלים אלו באופן מודע ויזום, כדי לתמוך בבריאות וברווחה הרגשית של הילדים.

כיצד ההורה יכול להשתמש בכלים של ויסות חושי כדי להרגיע את הילד?

אמצעים להפחתת עוררות:
אוזניות מבטלות רעשים, שמיכת כובד, תאורה חלקית או חלשה, שימוש בקולות מונוטוניים, כגון רעש לבן. אמצעים אלו מסייעים להפחית עומס חושי ולהוריד את רמת הדריכות של מערכת העצבים.

פעילויות מרגיעות ומסדירות:
משחקים עם חול קינטי, בצק וקערות תחושה (כגון ארגזי קטניות). פעילויות של תחושה עמוקה: עטיפת הגוף בשמיכה, חיבוק ארוך, יציב ומכיל, תרגול יוגה מותאם לילדים, נשימות עמוקות בקצב קבוע - ניתן להיעזר בהפרחת בועות סבון לצורך תרגול נשימה איטית.

פעילויות תנועה ושיווי משקל:
הליכה, טיפוס, נדנוד בערסל.

יצירת מרחב חושי בטוח בבית:
מומלץ ליצור פינה שקטה ומוכרת בבית, שתשמש את הילד בעת עומס או הצפה. בפינה זו רצוי שיהיו שמיכה וכרית, תאורה חלשה, חפצים להרגעה עצמית כמו בובה אהובה, צעצוע מגע או שמיכה מוכרת. הפינה משדרת לילד שיש לו מקום בטוח להירגע בו.

שיח רגשי מובנה הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הוויסות:
חשוב לתווך לילד את המתרחש סביבו, בשפה פשוטה ומותאמת לגיל, תוך שמירה על תחושת שליטה וביטחון. היו דוגמה אישית לוויסות רגשי. אפשר לומר בקול, למשל: "אני מרגישה לחוצה עכשיו, אז אני עוצרת ולוקחת נשימה גדולה וארוכה כדי להירגע". בנוסף, חשוב לתת תוקף לרגש ולכוון להתנהגות מותאמת, לדוגמה: "אני רואה שקשה לך לשבת הרבה זמן בממ״ד. גם לי לא נעים להיות כאן. בואי נחשוב יחד מה נוכל להביא בפעם הבאה: ספר, משחק קטן או בובה, כדי שיהיה לנו קצת יותר נעים".

שילוב סביבה תומכת ושמירה על השגרה כעוגן:
גם בתקופות חירום, שמירה על שגרה בסיסית חשובה מאוד לוויסות העצמי: זמני אכילה קבועים, זמני שינה, זמן למשחק חופשי ולפעילות. השגרה מספקת למערכת העצבים תחושת יציבות, רצף וביטחון, והיא מהווה עוגן משמעותי בתקופה של חוסר ודאות.

לסיכום, היכולת של ילדים לווסת גירויים חושיים ורגשיים בזמן מלחמה אינה מובנת מאליה. דווקא בתקופות של משבר מתמשך, באמצעות כלים מעשיים של ויסות חושי, הבנה של דפוסי תגובה טבעיים למצבי לחץ, תיווך רגשי מותאם וסביבה משפחתית תומכת – ניתן להפחית חרדה, לחזק תחושת שליטה ובחירה, לצמצם סיכון להתפתחות תגובות פוסט־טראומטיות ולחזק את החוסן האישי והמשפחתי.

זכרו, אתם ההורים, המומחים הגדולים ביותר לילד שלכם. תגובה רגועה, עקבית ומכילה, היא מפתח מרכזי לוויסות.

אירית דר היא מרפאה בעיסוק ואחראית תחום התפתחות הילד בשירות לריפוי בעיסוק במרכז שניידר