קדחת השיגרון - Fever

לרוב, המחלה כוללת חום (לא בהכרח גבוה), חולשה, וכאבים במפרקים רבים בגוף. 

באופן שכיח, מדובר בדלקת מפרקים נודדת. כיצד היא מתבטאת? הילד עשוי לקום בבוקר עם כאב ונפיחות באחד ממפרקי הגוף, למשל בברך. הברך כואבת מאד, אדומה, חמה למגע ונפוחה עד כדי חוסר יכולת לדרוך. כעבור יום או יומיים יש שיפור בברך והיא מחלימה, אך אז מופיע דלקת דומה בברך השניה, או במפרק גדול אחר של הגוף. לעיתים יש מספר מפרקים מודלקים (כואבים ונפוחים) במקביל. לעיתים נדירות יותר קיימת דלקת במפרקים קטנים יותר של הגוף כמו האצבעות ואפילו בין חוליות עמוד השדרה. 

בנוסף לדלקת הפרקים עשויים להיות סימנים נוספים של המחלה. למשל, פריחה אדמדמה על העור עם גבולות מודגשים (נקראת בשפה הרפואית erythema marginatum). לעיתים רחוקות מופיעים גושים קטנים ("נודולים") באיזורי המרפקים או השוקיים. סימפטום נוסף של המחלה נקרא "כוריאה" – מדובר במעין תנועות "ריקוד" לא רצוניות של הגפיים שנובעות מפגיעת המחלה במערכת העצבים והן יכולות להופיע אפילו חודשים לאחר דלקת הגרון. 

עם זאת, הפגיעה המשמעותית ביותר של המחלה היא במסתמים של הלב. המסתמים הינם מעין "דלתות" או שערים המפרידים בין המדורים השונים של הלב, למשל בין עליות הלב לחדרים, וכן ביציאה מחדרי הלב אל כלי הדם הגדולים של הגוף. תפקידם של המסתמים הינו חשוב מאד: הם שומרים על כך שדם יזרום ממדור אחד לשני של הלב רק בזמנים הנכונים ורק בעת הצורך. בלעדיהם, חלק מהדם יזרום לכיוון הלא נכון ובזמן הלא נכון ופעילותו של הלב (יכולתו לספק דם רווי חמצן לכלל מערכות הגוף) תפגע מאד. 

כאמור, מחלה זו עלולה לגרום לדלקת במסתמים של הלב. הביטוי שלה עשוי להיות קל מאד בתחילה, והחולה אף לא ידע על הפגיעה. בהמשך יכולה להיות החמרה בתפקוד של הלב. ללא טיפול מתאים החמרה זו עלולה ללוות את החולה לכל חייו ולגרום לפגיעה כרונית. 

במידה ומתעורר החשד למחלה זו, האבחנה תתבצע באמצעות שילוב של הבדיקה הגופנית, בדיקות המעבדה ובדיקות ההדמיה. 

בתחילה הרופא או הרופאה ישאלו על קיומה של דלקת גרון בשבועות האחרונים או האם היו בני בית חולים עם דלקת גרון. בהמשך יישלח משטח גרון ובדיקת דם מיוחדת לזיהוי נוגדנים כנגד החיידק סטרפטוקוק.

בשלב הבדיקה הגופנית תינתן תשומת לב למפרקים של הגוף, לעור, וללב – הרופאה או הרופא יאזינו היטב למסתמים של הלב בנסיון לשמוע רעש חריג הנובע מפעילות לא תקינה שלהם ("אוושה"). 

בהמשך תתבצע בדיקה הנקראת אק"ג – בדיקה לרישום הפעילות החשמלית של הלב. ישלחו בדיקות דם הכוללות רמה של מדדי הדלקת והמטופל יישלח להערכה של הלב על ידי קרדיולוג באמצעות בדיקת אולטרה-סאונד של הלב ("אקו לב").

במידה והבירור המתואר מתאים למחלה זו, יומלץ על טיפול במסלולים מקבילים: טיפול המוכוון כנגד חיידק הסטרפטוקוק, וטיפול המוכוון כנגד הדלקת שהתעוררה בגוף. 

טיפול כנגד חיידק הסטרפטוקוק – הרופאים ימליצו על טיפול בתרופה אנטיביוטית למשך 10 ימים על מנת לטפל בגורם למחלה. טיפול זה איננו מספיק לבדו, היות והדלקת בגוף כבר התעוררה ויש צורך לטפל בה באופן ממוקד. 

טיפול כנגד הדלקת – במקביל לטיפול האנטיביוטי ימליצו הרופאים על טיפול כנגד הדלקת שהחיידק גרם. עוצמת הטיפול שתוצע תותאם לכל מטופל לפי רמת המחלה שלו. מחלה "קלה" אשר כוללת דלקת מפרקים בלבד ללא מעורבות של הלב, תוכל להשתפר מאד עם טיפול בנוגדי דלקת עדינים יחסית, למשל שימוש בתרופה איבופרופן (מוכרת גם בשם "נורופן"). במקרים חמורים יותר יתכן שיהיה צורך לטפל במינון גבוה של התרופה "אספירין"  ולעיתים נדירות, בעיקר כשיש מעורבות לבבית סוערת יש אפילו צורך בתרופה החזקה ביותר כנגד דלקת – סטרואידים. 

כפי שהוסבר לעיל, המחלה נובעת מתגובה של הגוף לחיידק הסטרפטוקוק, וידוע כי מי שחווה את המחלה פעם אחת נתון בקבוצת סיכון לחזרה של המחלה במקרה ויחלה בספטרפטוקוק פעם נוספת. בשל כך קיימת המלצה חד משמעית על ידי כל הארגונים הרפואיים הרלוונטיים לטפל באנטיביוטיקה למשך שנים רבות, במינון קטן, כדי למנוע זיהום חוזר של החיידק. הרופאים ימליצו על המינון ועל אופן המתן, אך המשימה החשובה היא של המטופלים – להקפיד מאד על נטילת התרופה על מנת למנוע הישנות של המחלה ופגיעה חמורה במסתמי הלב.