תוכן העמוד

מחקר ההרעבה במינסוטה

זהו אחד המחקרים המשמעותיים ביותר בתחום זה שהוכיח עד כמה ההרעבה פוגעת בגוף ובמוח ומהן ההשלכות הפיזיולוגיות והמנטליות של המצב

פרופ' סילבנה פניג ועדי בר איל

"מחקר מינסוטה" הוא אחד המחקרים המשמעותיים המסייעים בהבנת השלכות ההרעבה במישור הפיזיולוגי והנפשי. קבוצת המחקר כללה 36 גברים צעירים ובריאים, ומטרתו הייתה להבין את ההשפעה של הרעבה על הגוף וכן את היכולת של הנבדקים לשוב לאיתנם בזכות הזנה מחדש.

המחקר נמשך 13 חודשים. בתחילתו אכלו הנבדקים במשך כמה חודשים כמות מספקת של מזון, אך בהמשך הם נאלצו להסתפק לאורך חודשים אחדים ב-50% מסך הקלוריות שצרכו לפני כן. בסיום ההרעבה הוחזרו הנבדקים בהדרגה לאכול באופן חופשי.

לאורך כל המחקר בדקו החוקרים שינויים גופניים ונפשיים בנבדקים.

במישור הגופני נמצאו

חום גוף נמוך.
קצב לב מואט.
שינוי בשריפת הקלוריות במנוחה.
ירידה משמעותית במסת השומן.
פירוק מסת שריר.
נשירת שיער מאסיבית.
ירידה בחשק המיני.

במישור הנפשי אובחנו

דיכאון.
חרדה.
מחשבות אובססיביות.
אפתיה.
כעס.
עצבנות.

במישור ההתנהגותי נרשמו

עיסוק מוגבר במתכונים.
עיסוק מוגבר בהכנת מזון.
איבוד עניין בקשרים ובמפגשים חברתיים.

כאשר חלק מהגברים הורשו לחזור לאכול מה שרצו, הם סבלו מבולמוסי אכילה, עד שהגוף הגיע לנקודת האיזון שמתאימה לו. אצל חלק קטן מהנבדקים, קשיי האכילה נמשכו לאחר מכן שנים רבות.

מסקנת המחקר

המחקר הבהיר כי - הרעבה של הגוף, שמשמעותה בהכרח היא גם מוח מורעב, מחוללת לא רק שינויים גופניים שליליים, אלא גם שינויים נפשיים ברורים ושינויים התנהגותיים מהותיים.

סימנים < הפרק הקודם | לפרק הבא > מהם סיכויי ההחלמה (הפרוגנוזה)?