פחדים נורמטיביים בגיל הרך

1. חרדת זרים
   חרדת זרים הוא מאורע התפתחותי צפוי, שבדרך כלל מתרחש בגיל 7 – 9 חודשים, עוצמתו המלאה היא כחודש לאחר הופעתו. יש לחרדת זרים ערך הישרדותי - הבחנה בין המטפלים העיקריים לאחרים. ישנה שונות רבה בין התינוקות בהתפתחות חרדת זרים, ונצפו הבדלים אינדיבידואלים רבים ותגובות שונות של התינוקות הקטנים לזרים. הפחד מזרים יתבטא למשל בהיצמדות מוגברת להורה, בכי מוגבר, שינויים בשינה ובאכילה ובפרט לנוכחות זרים, או לדמויות שרואים בתדירות נמוכה.
   
   השונות עשויה לנבוע בעיקר בשל הבדלי טמפרמנט בין הילדים, אך היא תיתכן גם מהיעדר חשיפה או במאפיינים בקשרים עם הסביבה. להבדיל מחרדת נטישה, פחד מזרים מופיע מוקדם יותר בהתפתחות וגם בא לידי ביטוי בנוכחות ההורה.
   
   האם חוויתם אצל תינוקכם שינויים בהתנהגות בזמן זה? דעו שזה חולף עם הזמן ותפקיד ההורה הוא לספק נוכחות בטוחה ומרגיעה ככל הניתן וללמד בהתנהגותכם במי לתת אמון וממי להימנע.
   
   
2. פחד מפרידה
   פחד זה מבטא חשש של התינוק שאין מי שיטפל בו ויענה לו בזמן סביר שניתן לשאת. חשוב לדעת שהשונות בין תינוקות בנקודות שונות בהתפתחות אדירה. פחד זה הופך מוגבר סביב גילאי 8 – 10 חודשים, כמו גם לקראת גיל שנתיים. החרדה מאובדן ההורה היא מאוד תפקודית בראייה הישרדותית, לכן זה טבעי ותפקודי שתינוק יפחד להיות לבד, יפחד מהחושך, יפחד מרעשים חזקים, אובייקטים זזים ועוד- מבחינה אבולוציונית, אלו מרמזים על גורמי סיכון. התינוק הרך חסר אונים, תלותי ואם טרם פיתח קביעות אובייקט (לפיו ההבנה שדמות או אובייקט שנעדרים משדה הראייה ממשיכים להתקיים) זה טבעי שיפחד ויחווה סטרס כאשר ההורה מתרחק ממנו, אפילו אם הוא רק הולך לשירותים.
   
   
3. פחד מפגיעה בגוף
   פעוטות פוחדים לאבד חלקים מגופם. כבר מגיל מאוד צעיר, נראה למשל קושי בגזירת ציפורניים, גזירת שיערות ואפילו בתהליך הגמילה יתכן קושי, למשל כי הפעוט חווה את הקקי כחלק מגופו שנעלם ונשטף. בנים צעירים יתכן שיפתחו פחד שאין להם פין או לאבדו. בנים לעתים משווים למי יש מה- ההשוואות הם גם הדרך שלהם לקבל הגיון של מה הוא הגוף. פחד מפגיעה בגוף הוא לגיטימי ויש להתייחס אליו ולתת לו מקום.
   
   
4. פחד מפני אובדן אהבת ההורה
   פחד זה הופך להיות פחד מרכזי לקראת סוף השנה השנייה לחיים ובמהלך השנה השלישית. ילדים מפחדים לא בלבד לאבד את הנוכחות הפיזית של ההורה, אלא גם מפחדים לאבד את האישור של ההורה. כאשר המודעות של הילד הצעיר לרגשות עולה, הוא נעשה רגיש ביחס לרגש של כעס (כעס של ההורה וכעס שלו עצמו), והאם כעס יוביל לנטישה ולאובדן. הפעוט אינו מסוגל לתפוס שניתן לחוות אהבה וכעס באותו הזמן, וכתוצאה מכך הוא חושש ההורה לא אוהב אותו בזמן שהוא כועס עליו. האינטגרציה בין רגשות חיוביים לשליליים והיישוב הפנימי עם האמביוולנטיות מתרחש בהדרגה מאמצע השנה השנייה ועד השנים הרביעית והחמישית. ביטויים של כך ניתן לראות בתחושות אשמה ובושה מוגברים ואמירות המקשרות בין כעס להיעדר אהבה.
   

דנה פורת, פסיכולוגית התפתחותית מומחית במכון להתפתחות הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים