חיפוש
דלג על חיפוש
לחיפוש ביטוי מדוייק הוסף גרשיים
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

משאבת אינסולין – הדרך היעילה ביותר לאיזון סוכרת

הטיפול במשאבות אינסולין הוכח כיעיל ובטוח בילדים, מתבגרים ומבוגרים עם סוכרת סוג 1
פורסם: 29.01.24 | עודכן: 29.01.24

משאבת אינסולין היא מכשיר רפואי למתן אינסולין בצורה מתמשכת המאפשרת חיקוי טוב יותר של הפרשת האינסולין בלבלב. טיפול בסוכרת באמצעות משאבה נמצא כמשפר את איזון הסוכר תוך הורדה של אירועי היפוגליקמיה.


איך מחברים את המשאבה לגוף?

ישנם סוגי משאבות שונים כיום, חלקן מחוברות למטופל עם צינורית, וחלקן אלחוטיות. המשאבה הוותיקה מכילה מחסנית של אינסולין והיא מזרימה אותו דרך צינורית דקה המוחדרת לגוף בשכבה תת-עורית. יש להחליף את הצינורית פעם ב-3-2 ימים. המשאבה האלחוטית מתחברת לגוף דרך פוד אותו מחליפים אחת לחמישה ימים.

האם השימוש במשאבה בטוח?

האינסולין במשאבה הוא מסוג האנלוגים הקצרים. מתן מתמשך של אינסולין קצר מחליף למעשה את האינסולין בעל משך הפעולה הארוך, ומכונה "אינסולין בזאלי". בנוסף, המטופל אחראי לתת בולוסים לפני כל ארוחה, ובנוסף לתת תיקונים כאשר הסוכרים גבוהים ללא קשר לארוחה.


יש לשים לב שבמצבים של כשל במשאבה כגון חסימה בצינורית או כיפוף של הצינורית, עלולים להתרחש אירועי קטונוריה וחמצת. אותם ניתן למנוע על ידי הדרכה נכונה ועירנות למצבים בהם רמות הסוכר גבוהות.


איך קובעים את מינון האינסולין הבסיסי במשאבה?

הכמות היומית של האינסולין במשאבה נחלקת לשתיים: כמחצית המינון ניתנת כאינסולין בסיסי (בזאלי) ואילו המחצית השנייה ניתנת כבולוסים, על פי רמת הסוכר בדם, כמות הפחמימות שהילד מתכוון לאכול בארוחה והפעילות המתוכננת.


מינון האינסולין המוזלף במהלך היממה מותאם לכל ילד באופן פרטני, כאשר כמות האינסולין הנקבעת זורמת מהמשאבה באופן רציף. עם זאת, אפשר לקבוע קצב הזלפה שונה במשך שעות היממה (לדוגמה: כמות אינסולין הבסיסית גדולה יותר בשעות היום וקטנה יותר בלילה). בנוסף לכך, אפשר לשנות את המינון הבסיסי באופן זמני כדי לאפשר לגוף לפעול באופן מיטבי במצבים שונים. לדוגמה, לפני פעילות גופנית, ניתן להשתמש בתכנית בסיס זמנית לפיה המינון הנמוך יותר, ומנגד, לעיתים יש להעלות את המינון הבסיסי בזמן מחלה חריפה. בנוסף, אפשר להכניס תכנית בזאלית חלופית לימים של שבת, חופש או תחרויות ספורט בהם נדרש מינון שונה.


איך מתאימים את פעילות המשאבה לזמני הארוחות?

בטיפול במשאבה, לפני כל ארוחה קטנה כגדולה יש להעריך את כמות הפחמימות ולהזין את ערך הסוכר. ניתן ורצוי להשתמש במחשבון המוטמע במשאבה, ולתת בולוס של אינסולין לפי המלצתו ("בולוס חכם" אשר הגדרותיו ניתנות באופן פרטני לכל מטופל). 


חשוב מאוד להקפיד ולתת בולוס של אינסולין טרם הארוחה, ולהמתין כרבע שעה בין המתן לבין תחילת הארוחה, וזאת מאחר ולוקח זמן לאינסולין להכנס לפעולה. קיימים כיום סוגי אינסולין מהירים יותר מבעבר, אך גם הם צריכים להינתן טרם/עם הארוחה על מנת להגיע לאפקט המקסימלי. מתן בולוס לאחר האוכל עלול לגרום להיפוגליקמיה.


מהם היתרונות של משאבת האינסולין?

המשאבה מומלצת לכל הילדים עם סוכרת סוג 1, בכל הגילים, ונמצאה גם ככזו שמשפרת את איזון רמות הסוכר באלו שהיו עם איזון גרוע טרם החיבור למשאבה. 


המשאבה מאפשרת יותר גמישות בזמני הארוחות, במיוחד בילדים קטנים ותינוקות, בהם זמני הארוחות לא תמיד צפויים מראש. 


בנוסף, המשאבה מאפשרת התאמת המינון הבזאלי לשעות שונות במהלך היום ולפעילות גופנית. זה מאפשר לדייק את התגובה לרמות הסוכר. שימוש רצוף באינסולין, בהתאם לדרישות הצריכה השונות במשך כל שעות היממה, יכול למנוע תנודות קיצוניות ברמות הסוכר בדם.


ידוע היום כי השימוש במשאבות במקביל למד סוכר רציף משפר את האיזון, כל המידע של המשאבות והסנסורים נמצא בענן ומאפשר לרופא לראות את הנתונים מרחוק ולהמליץ "מרחוק" על שינוי בהגדרות של המשאבה.


כמו כן, המשאבה הוכחה כמפחיתה את שכיחותם של אירועי היפוגליקמיה קשים, בשל היכולת לשנות את המינון בכל שעה של היממה ועל פי הצרכים המותאמים לפעילות. במשאבות מסוימות (עליהן בהרחבה בהמשך הכתבה) הזלפת האינסולין פוסקת באופן אוטומטי בתגובה למגמת ירידה של ערכי הסוכר, עוד בטרם הגעה להיפוגליקמיה.


מהם החסרונות העיקריים של משאבת האינסולין?

  • האינסולין הניתן במשאבה הוא בעל טווח פעולה קצר ואם נוצרת בעיה טכנית בהזלפת האינסולין תוך זמן קצר (שעתיים ויותר) הילד נותר ללא אספקת אינסולין, ולכן עלול להיות חשוף יותר למצב של קטונוריה וחמצת סוכרתית. 
  • לעיתים נוצרים זיהומים או תגובות עוריות באזור החדרת הצינורית. אפשר להקטין את שכיחות התופעה, אם מקפידים על היגיינה נאותה, מחליפים את הצינורית אחת ליומיים או מורחים משחה אנטיביוטית במקום חיבורה של הצינורית לגוף.
  • סיבוך אפשרי נוסף באזור חיבור במשאבה הוא הצטברות שומן (ליפוהיפרטרופיה) או הדקקות של שכבת השומן (ליפואטרופיה) אשר יכולה להפריע לספיגת האינסולין. הקפדה על החלפת אזור חיבור המשאבה (הצינורית או הפוד) יכולה למנוע סיבוך זה.

איך מפחיתים את הסיכון לחמצת סוכרתית בעת שימוש במשאבה?

ניטור תכוף של ערכי הגלוקוז עשוי למנוע אירועי חמצת, שעלולים להיגרם עקב בעיה בהזלפת האינסולין מהמשאבה. לכן חשוב להגיב להתרעות שהסנסור משדר אודות ערכי סוכר גבוהים. ניטור תכוף במיוחד מומלץ בעיקר בזמן מחלה חריפה או בעת הופעת סימנים של השתנה ושתייה מרובים, בחילות וכאבי בטן. אם ערכי סוכר בדם גבוהים ובמקביל נמצאו ערכים גבוהים של קטונים בשתן, חשוב להוסיף מייד אינסולין בעט או מזרק, ולאחר מכן להחליף את פרפרית ההזלפה במשאבה.


חשוב לזכור שגם בעת מחלה המלווה במיעוט באכילה ו/או הקאות ושלשולים המצריכה הפחתה ניכרת של מינוני האינסולין, בשל ערכי סוכר נמוכים בדם, עלולה להתפתח חמצת, מאחר ונוצר למעשה חוסר באינסולין. לכן בכל מחלה יש לעקוב אחר קטונים בשתן, ואם הם מופיעים, להיוועץ ברופא הסוכרת.


מהם סוגי המשאבות הקיימים כיום?

1. משאבות שעוזרות למניעת היפוגליקמיה:

Sensor-Augmented pump therapy (SAP) with low glucose suspend - משאבה אשר "מתקשרת" עם החיישן ומגיבה לירידה ברמות הסוכר. כאשר החיישן צופה מגמת ירידה של ערכי הסוכר, הוא עוצר את המשאבה מלהמשיך להזרים אינסולין עוד לפני שמופיעה היפוגלקימיה וכך מפחית את תדירות אירועי ההיפוגליקמיה.  


משאבה אלחוטית המחוברת ללא צינורית (כדוגמת אומניפוד). יתרונה הוא בכך שהיא אלחוטית, קטנה, וניתן להכנס איתה למים. מאושרת בארץ מגיל שנתיים. נכון להיום דגם המשאבה מסוג זה הקיים כרגע בארץ היא אינו מתקשר עם סנסור מסוים, ולכן בתגובה למגמת הסוכר הנצפית בסנסור, על המטופל להיות אקטיבי ולהגיב בהתאם - במתן תיקון או בהשהיית הזלפת האינסולין.


2. משאבות שעוזרות במניעת היפוגליקמיה והיפרגליקמיה:


מערכת אוטומטית למתן אינסולין- Automated Delivery System - מערכות אלו נשענות על שלושה מרכיבים: משאבת אינסולין, מד סוכר רציף, ואלגוריתם שקובע את מינוני האינסולין. האלגוריתם משנה את מינוני האינסולין בהתאם לשוני הקיים בין הסוכר הנמדד לבין ערכי היעד כפי שהוגדרו מראש. קצב הזלפת האינסולין הבזאלי משתנה בעקבות התנודות בערכי הסוכר, אך המטופל עדיין צריך לתת "בולוסים" לפני ארוחות.


אם ערכי הסוכר גבוהים בין ארוחות, המשאבה נותנת תיקונים קטנים, ואם המגמה עקבית, הקצב הבזאלי יעלה. במידה והמשאבה מזהה מגמת ירידה בערכי הסוכר, הזלפת האינסולין נעצרת, וכך נמנע אירוע של היפוגליקמיה. 


המערכת הסגורה נמצאת כמשפרת את האיזון הגליקמי - מפחיתה אירועי היפוגליקמיה בכלל, והיפוגליקמיה חמורה בפרט, תורמת לירידה בהמוגלובין המסוכרר, ולעלייה בזמן בו המטופל נמצא בטווח התקין של ערכי הסוכר (70-180).


המערכת האוטומטית למתן אינסולין מאושרת כיום לשימוש בילדים מגיל 6 או 7 שנים (בהתאם למערכת). ניתן לקרוא בהרחבה בכתבה נפרדת


איך מתאימים את המשאבה לפעילות גופנית?

פעילות גופנית יכולה לסייע באיזון הסוכרת, אולם בזמן הפעילות ואחריה יכולות להיות תנודות גדולות בערכי הגלוקוז בדם. כיוון שרמת הסוכר בדם במהלך ולאחר פעילות גופנית משתנה מאדם לאדם, יש להתאים את הזלפת האינסולין והרכב התזונה לסוג הפעילות, לעצימות ולמשך הפעילות. 


יש למדוד סוכר לפני כל פעילות גופנית ולפעול בהתאם - לעיתים יש לאכול תוספת פחמימות טרם היציאה לפעילות, ולעיתים יש לתקן היפרגליקמיה. ככלל, במידה והייתה היפוגליקמיה חמורה, ההמלצה היא להמנע מפעילות גופנית ביממה הקרובה שלאחר האירוע.


העקרון המנחה הוא לשאוף ולהתחיל פעילות גופנית עם כמות מינימלית של אינסולין פעיל במערכת. 


לשם כך, ניתן להפחית את כמות האינסולין כשלוש שעות טרם הפעילות (הן בזאלי והן בולוסים), להמנע ממתן בולוס בטווח של שעתיים מתחילת הפעילות או להתנתק מהמשאבה לקראת התחלת הפעילות (אך לזכור שיש להתחבר אליה שוב תוך שעתיים לכל היותר). אם מדובר בפעילות אירובית מאומצת המתוכננת מראש מומלץ להפחית את הקצב הבזאלי החל משעה לפני הפעילות ועד מספר שעות אחריה. 

חשוב לזכור שהיפוגליקמיה עלולה להופיע בטווח של עד יממה לאחר הפעילות הגופנית, ולכן יש להמשיך לעקוב אחר ערכי הסוכר גם לאחר שהפעילות הסתיימה ולהגיב בהתאם לערכי הסוכר.


הקפדה על העקרונות המנחים מאפשרת לקיים כל פעילות גופנית באופן בטיחותי. לפעילות גופנית ערך מוסף באיזון הסוכרת.



פרופ' רויטל נמרי היא מנהלת היחידה למדע וטכנולוגיות רפואיות בסוכרת ורופאה בכירה במכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת בשניידר

ד"ר מרב גיל מרגוליס היא רופאה בכירה במכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת

עבור לתוכן העמוד