היטהרות

כנקודת מוצא, סביר להניח שילדתכם שקלה או אפילו ניסתה ליזום הקאות ולעשות ספורט במידה מופרזת. השיטות הללו נפוצות לא רק באנורקסיה, אלא גם בהפרעות אכילה כמו בולימיה. כדי למנוע מילדתכם לעשות ספורט מוגזם, בניסיון להיפטר מהמזון שאכלה וגם למחול לעצמה על ש"בגדה בעצמה", דרושה נוכחות פיזית קרובה ומשמעותית לאחר האוכל ולאורך רוב היום.

כדי למנוע מילדתכם להרגיע את חרדותיה מהאכילה על ידי הקאה, צריך למנוע כניסה לשירותים כמה שעות אחרי האכילה. למשל, מחליטים שתמיד נכנסים לשירותים לפני האכילה. כמו כן, אם ילדתכם שוהה זמן ממושך בשירותים או במקלחת, רצוי לנהל איתה שיחה מעבר לדלת כדי לא לאפשר הקאה.

כפי שצוין, האכילה והעלייה במשקל מגבירים את החרדה. אמצעי ההיטהרות נוטים להרגיע את החרדה הזו, ולכן קשה להיפטר מהם כשהם הופכים לסוג של שגרה. מצאו אמצעי הרגעה אחר שיתאים לילדתכם ולכם. חפשו משהו אשר יכול להסיח את הדעת - כמו לשחק משחק קלפים, לעשות במשותף עבודת יצירה, להאזין למוזיקה, לראות סדרה בטלוויזיה וכו'. נסו להתוודע לתחומי העניין של בתכם והשתתפו איתה בעיסוק בהם.

בתוך התהליך הארוך שאתם מצויים בו, זכרו תמיד שילדתכם לא בחרה להיות חולה, גם אם נדמה לה או לכם שזאת בחירה. ילדתכם רצתה רק להרגיש טוב יותר, או לשלוט בתהליכים שמתחוללים בגופה. אנחנו חיים בחברה שמעריכה שליטה עצמית וניהול נכון של החיים. במהלכים שאנחנו נוקטים מול המחלה של ילדתנו אנו גם גוזלים ממנה הישג, אחרי שעודדנו אותה תמיד להגיע להישגים. אנחנו דורשים ממנה לוותר על שינוי משמעותי שהיא התאמצה להשיג, ואף השקיעה הרבה על מנת להשיגו.