חיפוש
דלג על חיפוש
לחיפוש ביטוי מדוייק הוסף גרשיים
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

מהם סיכויי ההחלמה (הפרוגנוזה)?

ההחלמה מהפרעות אכילה לא תמיד רציפה, ויכולה לכלול עליות מעודדות ומורדות כואבים. ההתקדמות היא הדרגתית, וחשוב לזכור שעלולות להיות נפילות. כהורים, חשוב שתבינו כי מדובר בתהליך ממושך, שתובע אורך נשימה, וכי עליכם להיות סבלניים ותומכים לאורך כל הדרך. זאת דרך קשה, אבל היעד שווה כל מחיר

סיכויי ההחלמה תלויים בגורמים שונים

  • חומרת המצב – מבחינה גופנית, נפשית והתנהגותית.
  • משך ההפרעה.
  • קיומה של תחלואה נלווית, כגון דיכאון או חרדה.
  • רמת התמיכה המשפחתית.

סיכויי ההחלמה עשויים לעלות בזכות

  • אבחון וטיפול מוקדם - ככל שמתחילים לטפל מוקדם יותר, כך משתפרים סיכויי ההחלמה.
  • מעורבות משפחתית - מעורבות פעילה של ההורים ובני משפחה נוספים בתהליך ההחלמה ויצירת סביבה קרובה תומכת.
  • מערכות תמיכה חזקות ומשמעותיות, כגון משפחה מורחבת, חברים ומעגלי תמיכה נוספים.
  • היענות לטיפול - שיתוף פעולה של הילד או הילדה עם התוכנית הטיפולית.
  • מוטיבציה להתאושש ולהחלים.

גורמים שעלולים להאט את ההחלמה או להקשות עליה

התערבות מאוחרת, שסימניה הם:
  • משקל נמוך באופן קיצוני.
  • תופעות לוואי פיזיולוגיות הנלוות לתת-תזונה משמעותית (כגון ירידה בדופק, חולשה קיצונית).
  • מעבר מהפרעת אכילה מצמצמת ל"מטהרת" (הקאות, פעילות גופנית אינטנסיבית וכו').
  • בולמוסים המתרחשים במהלך הצמצום המסיבי.
  • מעבר מאנורקסיה לבולימיה.
  • שכיחות גבוהה יותר של בולמוסי אכילה והתנהגות מפצה במקרה של בולימיה.
ככלל, התופעות השונות המאפיינות הפרעות אכילה מתפתחות עם הזמן, וככל שחולף זמן רב יותר מתחילת ההפרעה לבין גילויה, ומאותו רגע ועד תחילת הטיפול - התופעות הבעייתיות מחמירות, והן עלולות להאריך ולסבך את הטיפול ואת ההחלמה.

תופעות נפשיות והתנהגותיות נלוות

  • דיכאון משמעותי.
  • חרדה - לא רק מפני עלייה במשקל, אלא גם כתופעה שעלולה להתרחב לחרדה חברתית וחרדות נוספות.
  • הפרעה אובססיבית כפייתית (OCD).
  • הסתגרות בבית והתנהלות שאינה מתאימה לגיל, כמו הימנעות מהליכה לבית הספר.

גורמים המעוררים חזרה של ההפרעה

באופן כללי, כל שינוי עלול לפגוע בשיווי המשקל הפנימי של בתכם, במצב הפגיע שבו היא נמצאת ולעורר צורך מחודש לשליטה במצב. גם שינויים מבורכים עלולים לעודד התפרצות נוספת של ההפרעה, כמו:
  • החלפת המסגרת החינוכית.
  • מעבר למקום מגורים אחר ושינוי הסביבה החברתית.
  • היכרויות חדשות (כאמור, גם כשהן מבורכות).
  • מעבר שלב בחיים (לדוגמה: גיוס לצה"ל או לשירות לאומי).
כל אלה מוסיפים אתגרים להתמודדות ולטיפול. הם עלולים להשפיע על משך ההחלמה, ועל כן מחייבים התייחסות טיפולית מותאמת. 

חשוב שתכירו את הגורמים התומכים בתהליך ההחלמה וגם את הגורמים שעלולים לעכב אותה, על מנת למקד את המאמצים בנקודות ובכיוונים הנכונים, להתאים לילדתכם את הטיפול המיטבי, ולפתח ציפיות ריאליות למסע העומד בפניכם. אל תפסיקו לחפש את הילדה המוכרת, עם החלומות, הערכים וחדוות החיים שהכרתם. 

זכרו כי מוח רעב מביא לחשיבה נוקשה, ומתקשה לעבור תהליכים רגשיים הנחוצים להחלמה. תהליך ההחלמה מותנע על ידי עלייה במשקל באמצעות אכילה מסודרת ומספקת, בעזרת תפריט. לאחריו יהיה ניתן להפיק תועלת מטיפול רגשי. תנאי להחלמה ולשמירה עליה הוא אכילה תקינה ושמירה על משקל תקין.

שיעורי ההחלמה

נתונים ממחקרים יחד עם הניסיון הקליני מספקים מידע כללי בנוגע לשיעורי ההחלמה. עולה מהם כי 50%-70% מהמתמודדים עם הפרעות אכילה, בעיקר אנורקסיה, יכולים להשיג הפוגה מלאה בעזרת טיפול ותמיכה מתאימים. 

בקרב נבדקות ונבדקים שאובחנו בילדותם עם בולימיה, שיעורי ההחלמה הם כ-63%. שיעורי ההחלמה של מטופלים בוגרים (בני 18 ומעלה) נמוכים משמעותית, ועומדים על 30%-40%. 

מחקר מעקב לאורך 18 שנים מצא כי משך המחלה הממוצע של מי שאובחנו בגיל ההתבגרות הוא בין שנתיים וארבעה חודשים לשלוש שנים וארבעה חודשים. אותו מחקר מצא שמחצית מהמטופלים החלימו תוך שלוש שנים ושלושה חודשים עד ארבע שנים וארבעה חודשים. מחקר דומה הראה שהסימפטומים נמשכים לאחר מכן עוד כשלוש שנים ושלושה חודשים.

מה יסייע להחלמה?

מחקר, שחזר אל מחלימים מאנורקסיה 15 שנים מאז ההתפרצות של הפרעת האכילה, מצא כי הגורמים השכיחים ביותר שתרמו להחלמה, על פי עדויות המטופלים, הם: 
  • מערכות יחסים תומכות שלא מקרב בני המשפחה.
  • נוכחות של בן/בת זוג.
  • הבשלה והתבגרות.
  • ייעוץ או טיפול.
מנגד, הגורמים השכיחים שתרמו לתחלואה עיקשת הם:
  • תחושות של חוסר ערך עצמי.
  • התמקדות של המשפחה באכילה ובמשקל של המטופל.

כיצד מוגדרת החלמה מהפרעת אכילה?

ראוי להדגיש כי טרם נקבע מדד אחיד לקביעת החלמה קלינית מהפרעות אכילה. בספרות המדעית יש המתייחסים להחלמה כהפוגה בתסמינים הפעילים לתקופה שנעה בין חודשיים לשנה ואף יותר. כלומר, בתום פרק הזמן הזה המטופל אינו נמצא בתת-משקל, אינו סובל מפחד עז לעלות במשקל, אינו עוסק בהתנהגויות מטהרות לשם שליטה במשקל, אינו חווה התקפי אכילה ואינו עוסק עיסוק יתר במראה הגוף.

בחלק מהמחקרים הגדירו ריפוי כהיעדר של חלק מהתסמינים בלבד, במשך שנה. מחקרים רבים מגדירים החלמה מאנורקסיה רק כעלייה סבירה במשקל והגעה ל-BMI תקין. הגדרה רווחת במחקרים רבים אחרים היא היעדר של כלל תסמיני ההפרעה במשך שנה לפחות.


עבור לתוכן העמוד