קוליטיס כיבית בילדים

מהם הסיבוכים האפשריים של המחלה?
במחלה בחומרה קשה עלולה להיווצר דלקת חריפה, הגורמת להתרחבות המעי, חום, איבוד נוזלים ומלחים. במצבים מסוימים נדרש טיפול באנטיביוטיקה דרך הווריד וכשטיפול זה נכשל – יידרש ניתוח דחוף לכריתת המעי הגס.

חלק מהסיבוכים יכללו גם איברים שאינם קשורים למעי הגס וייתכנו  פריחות שונות בעור, דלקות במפרקים גדולים או קטנים ודלקת כרונית בדרכי המרה שבכבד (בכחמישה עד שבעה אחוזים מהילדים).

כיצד מטפלים בילדים עם קוליטיס כיבית?
הטיפול במחלה נחלק לשני שלבים: שלב השריית הפוגה (Remission induction) ולשלב בו משמרים את ההפוגה לאורך זמן (Maintenance). הטיפול עצמו נקבע לפי עוצמת המחלה.
 
קוליטיס כיבית קלה עד בינונית
מקובל לטפל בתרופות נוגדות דלקת מסוג (Aminosalicylic acid) ASA-5 דרך הפה. לעתים הטיפול היומי יכלול גם חוקן. 5-ASA היא קבוצת תרופות נוגדות דלקת הפועלת על רירית המעי הגס. בישראל הקבוצה כוללת את התרופות הבאות: רפא"ל, פנטסה ואסאקול. המינון נקבע על פי משקל של הילד והתרופה ניתנת דרך הפה פעם או פעמיים ביום. ילדים שאינם מסוגלים לבלוע טבליות יכולים להשתמש בשקיק של גרנולות שאותן ניתן לקחת ביתר קלות (פנטסה).

אם התגובה לטיפול אינה מספקת או כאשר המחלה מוגבלת למקטע קצר של המעי הגס המרוחק, ניתן להשתמש גם בחוקנים חד יומיים של ASA-5 לפני השינה. בדרך זו התרופה מגיעה ישירות למקום הדלקת. במקרים נדירים שבהם הדלקת היא רק באזור פי הטבעת, משתמשים בפתיליות (נרות) של תרופה זו.

פעילות התרופות בקבוצה זו היא איטית יחסית והשיפור ניכר בדרך כלל לאחר חמישה עד שבעה ימי טיפול. הפוגה מלאה צפויה לאחר כ־14 ימי טיפול. אם התרופה מועילה, מקובל להמשיך באותו מינון גם בשלב שמירת ההפוגה.

הטיפול הוא ארוך טווח (שנים רבות) ומעבר לשמירת ההפוגה יעילותו הוכחה גם בהורדת שכיחות של ממאירות במעי הגס, ששכיחותה עולה אחרי שנים רבות של מחלה. תופעות הלוואי של הטיפול מעטות ובדרך כלל חולפות תוך מספר ימים והן כוללות כאבי בטן/בחילות, כאבי ראש ובמקרים נדירים תגובות אלרגיות.

קוליטיס כיבית בינונית עד קשה
מקובל לטפל בסטרואידים דרך הפה. מדובר בתרופה נוגדת דלקת המרסנת את פעילותה של מערכת החיסון. התרופה יעילה מאוד, אך עלולה לגרום לתופעות לוואי רבות יחסית. לכן, מתן סטרואידים שמור למחלה בינונית עד קשה ומנוצל להשריית הפוגה בלבד. אם אכן מושגת הפוגה, מקובל לרדת במינון הסטרואידים בהדרגה ולהתחיל במקביל בטיפול בתרופה מקבוצת ה ASA-5 או בטיופורינים,  כדי לשמר את ההפוגה.  טיופורינים (Thiopurines) הן תרופות המדכאות את מערכת החיסון וכוללת את אימורן ופוריניטול. כאשר לא ניתן לשמור על הפוגה באמצעות תרופות מקבוצת ה 5-ASA, מקובל לעבור לטיפול בקבוצה זו. הטיפול ניתן באופן יומי, דרך הפה ולטווח ארוך.

קוליטיס כיבית קשה
לעתים, בדרגה קשה של המחלה, יש צורך בטיפול בסטרואידים דרך הווריד. מתן טיפול כזה דורש אשפוז. אם הטיפול בסטרואידים אינו מועיל, יש שתי חלופות עיקריות: טיפול ביולוגי ברמיקייד (infliximab) - נוגדן הנקשר לחלבון המופרש על ידי מערכת החיסון; טיפול בציקלוספורין - תרופה רבת עוצמה המדכאת את מערכת החיסון. לטיפולים אלה יעילות דומה. ברמיקייד ניתן להשתמש גם לשמירת הפוגה לטווח ארוך, בעוד ציקלוספורין מהווה גשר טיפולי למספר חודשים לצורך מעבר לטיפול מתון יותר בטיופורינים.

מתי ובאילו מקרים ממליצים על ניתוח?
20 עד 25 אחוזים מהילדים שסובלים מקוליטיס כיבית יזדקקו לניתוח להסרת המעי הגס. ההמלצה לניתוח עשויה להתקבל במקרים שבהם המחלה קשה ואינה מגיבה לטיפולים תרופתיים.

מה קורה בניתוח?
הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה ובמהלכו מסירים את המעי הגס כמעט במלואו ויוצרים במקומו תחליף - כיס  (Pauch) שעשוי מלולאת מעי דק, אשר מאפשר כמות יציאות סבירה לאחר הניתוח. הניתוח מתבצע בדרך כלל בשניים או שלושה שלבים, כאשר השלב האחרון נעשה לאחר מספר חודשים מהכריתה הראשונה. הניתוח עשוי לרפא את המחלה מעצם הוצאתו של האיבר החולה. לעיתים, לאחר הניתוח מתפתחת דלקת של הכיס (Pauchitis), אולם בדרך כלל מדובר בדלקת קלה וניתן לטפל בה באמצעות אנטיביוטיקה.

האם שגרת המעקב כרוכה בבדיקות תכופות של קולונוסקופיה?
אם המחלה בשליטה, אין צורך בבדיקות פולשניות חוזרות בשנים הראשונות לאחר האבחנה והמעקב מתבצע באמצעות תסמינים ובדיקות דם חוזרות. קולונוסקופיה חוזרת נדרשת רק כאשר מתלבטים לגבי הטיפול התרופתי במחלה בעקבות התלקחויות חוזרות. בנוסף לכך, ממליצים על קולונסקופיה לצורך מעקב למניעת ממאירות, המתחיל כעבור שמונה עד עשר שנים מהיום שבו אבחנו לראשונה את המחלה.

כיוון שלאורך זמן קיים סיכון מוגבר להתפתחות של גידולים ממאירים במעי הגס, מומלץ לבצע סקירה קולונוסקופית מדי שנתיים עד שלוש כדי לשלול קיומם של גידולים כאלה כבר בשלב התפתחותם המוקדם. הסיכון אינו מיידי, ולכן ההתוויה לבדיקות הסקירה היא לאחר כשמונה עד עשר  שנים מהאבחנה.

האם ילד עם קוליטיס כיבית יכול לחיות חיים רגילים?
קוליטיס כיבית היא מחלה כרונית בעלת פוטנציאל לסיבוכים והפרעה לאיכות החיים של הילד. עם זאת, אבחנה מהירה, טיפול מתאים וניטור נכון יכולים לצמצם למינימום את הפגיעה באיכות החיים ולאפשר לילד לחזור לפעילות רגילה ללא הגבלות כלשהן.

פרופ' עמית אסא הוא ראש תחום מחלות מעי דלקתיות במכון לגסטרואנטרולוגיה, מחלות כבד ותזונה במרכז שניידר