לוגו כללית

שומעים בבית - הפיכת הבית לסביבה שמיעתית

שיגרת חיי הבית מספקת סביבה מצוינת ללמידה שמיעתית.
כדי לעודד שימוש בשמיעה בבית יש להתייחס למספר היבטים:

הראשון - התנאים השמיעתיים בבית
אם מטרתנו להביא את הילד להסתמך על השמיעה ולא על הראיה לצורך הבנת שפה דבורה עלינו לדאוג
לתנאים שמיעתיים שיאפשרו לילד קבלת המסר השמיעתי באיכות טובה.
הכוונה כאן לסביבה שקטה יחסית- לא לדרוש מהילד תפקוד שמיעתי בנוכחות טלוויזיה רועשת, רדיו מדבר או כשיש מספר רב של דוברים לידו. כדאי לשבת בקרבת הילד בחדר שקט יחסית, כשהחלון סגור ואתם לבד איתו
ועם חומרי המשחק.
אין זה אומר שכל היום עלינו להיות בתנאי בידוד אבל אם מטרתנו לעבוד על פתוח כישורי קשב מספר דקות
במשך היום הרי שאז נדאג לתנאים הולמים ונשתדל לשבת עם הילד באופן פרטני ללא מסר מתחרה.
אין לעבוד עם הילד על רקע מוסיקה מתנגנת למעט אם זוהי המטרה בשלב בו נמצא הילד.
רעשים מתחרים שונים זה מזה ברמת הקושי שהם מציבים בפני הילד הלומד להסתמך על שמיעתו לצורך
הבנת שפה דבורה.

הרעשים שיחסית קל להתמודד איתם הם רעשים קבועים כמו: מזגן, מאוורר, מחשב וכדומה.
אח"כ בדרגת קושי עולה נמצא רעשי סביבה המופיעים באופן מקרי כמו רעש תנועה בחוץ, בליל קולות רחוקים
של דוברים וכדומה.
הרעשים המפריעים ביותר הינם דבור של דובר הנמצא קרוב יחסית ובנושא שבתחום העניין של המאזין.
ולבסוף, עלינו לזכור שרעש רקע של דובר אחד עד ארבעה דוברים מפריע יותר מרעש שנוצר ע"י בליל קולות
של 12 או יותר דוברים.
 
פרמטר נוסף שיש להתייחס אליו בעבודה שמיעתית בבית הוא המרחק בו אנו נמצאים מהילד.
לא ניתן לצפות מהילד לתפקוד שמיעתי זהה כאשר אנו נמצאים בקרבתו או נמצאים בחדר אחר ומדברים אליו.
המרחק האופטימלי לעבודה שמיעתית לצורך תרגול הוא כאשר אנו נמצאים במרחק כזה מהילד בו הוא עדיין
שומע את כל צלילי לינג. (a  oo  ee  m  sh  s)
אם מדובר במושתל יש לשבת בשלבי העבודה הראשונים לצד האוזן המושתלת.

אספקט נוסף הוא ההדהוד בחדר. רצוי לשבת בחדר שקירותיו אינם חשופים אלא מקושטים בתמונות לֶבֶד
לדוגמא שסופגות את ההדהוד. רצוי בחדר בו יש שטיח וכן וילונות.

היבט שני
הפיכת הבית לסביבה שמיעתית מתייחס לקולות ולצלילים האופייניים לו.
למשל דפיקה בדלת, צלצול הטלפון, המיקרו, רעש מכונת הכביסה, רעש המקרר, המזגן או המאוורר,
הטלוויזיה הפתוחה ועוד.
עלינו לתת את הדעת שהבית מכיל אוצר בלתי נדלה של קולות. עבורנו הם מובן מאליו אולם הילד עם לקות השמיעה נזקק לתיווך של הקולות האלו.
רעש הניאגרה בשירותים, רעש המים היוצאים מהברז, שתייה מקש, לעיסה, סכין ומזלג על צלחת, נקישת
עקבים על רצפה, בכי, צחוק, שיהוק ועיטוש כולם מלווים בצלילים שלא בהכרח מוכרים לילד.
אנחנו חייבים להיות שם בשבילו ולתווך "הפטשי, אמא התעטשה …"
"אבא ישן, שומעים אותו נוחר חחח חחח…"
המטרה בהסבת תשומת לב הילד לקולות הנה כפולה מצד אחד ללמדו שהעולם שלנו מתבסס על קולות וצלילים ומצד שני להפוך את רעשי הסביבה לכאלו שאינם חדשים עבורו ובכך להקטין את רמת ההפרעה שלהם בתהליך הקשב לשפה דבורה.

היבט שלישי
מתייחס לרמת התפקוד השמיעתי בה נמצא הילד. נוכל לראות כי הסביבה הביתית משמשת כר עבודה נרחב
בכל רמה (גילוי, הבחנה, זיהוי והבנה):

ברמת הגילוי הבית משמש סביבה נפלאה לקולות וצלילים: דפיקה בדלת, צלצול פעמון, צלצול טלפון, סגירת דלת, סגירת ארון, מים בשירותים, מים באמבטיה ועוד.

ברמת ההבנה שלצליל יש משמעות: אפשר לשמוע רעש טיגון, רעש חיתוך ירקות על קרש חיתוך, רעש כלי האוכל המונחים על השולחן או נאספים, רעש הטיימר המבשר כי העוגה מוכנה, שעון מעורר או צליל מיוחד של טלפון המאפיין מתקשר מסויים. דפיקה בדלת מבשרת על מישהו שבא, פתיחת ארון במטבח תבשר על אוכל שמגיע, פתיחת מכסה הגרבר מרמזת על האוכל שנקבל מיד ועוד.
ברמת ההבחנה והזיהוי לומדים להבחין בין צלצול פעמון הדלת לצלצול המיקרו או הטלפון או האינטרקום.
לומדים לזהות רעשים קבועים כמו המקרר, מזגן מאוורר.
לומדים להבחין בין קולות דוברים שונים: אב, אם, אחים אחיות.
לומדים לזהות מוסיקה.
לומדים לזהות מרחק לפי עוצמה.

אפשר לצאת למסעות קוליים בתוך הבית
אפשר ליצור ספרון, ספר השמיעה שלי בבית. לצלם כל מקור צליל שהילד למד לזהות כמו דלת לאחר ששמע דפיקות, פעמון, טלפון, מכונת כביסה, ברז מים וכדומה. אפשר לדבר על זה מאוחר יותר ולהזכיר את הקולות ששמענו היום. אפשר להשוויץ בהישגים היומיים, אפשר להיזכר בדברים ששמענו ולדבר על זה.
בשלב גבוה יותר ניתן להקליט את הקולות ולשמוע שוב ושוב. צריך לזכור שהקלטה קשה יותר לזיהוי מאשר
הצליל הטבעי.

אפשר לצאת למסעות קוליים מחוץ לבית
לשמוע ממטרה עובדת, כלב נובח, אוטו נוסע, חתול מילל, צפור מצייצת.
אפשר לעשות ספרון טיול בצלילים לצלם את מקורות הקול ליד סביבת הבית. כמו: שער הכניסה, אוטו שנוסע, אוטובוס בתחנה, אופנוע, כלב שהולך, ממטרה מסתובבת, אווירון בשמים ועוד.

ברמת ההבנה
כל פעילות יומיומית ביתית החל מהכנסת הכביסה למכונה וכלה בשטיפת כלים מספקת חשיפה לתקשורת דבורה. צריך להדגיש את החשיבות שבשיתוף הילד בפעילויות אלו תוך מתן זמן לתיווך תוך כדי הפעילות.

כל תקשורת  מספקת אפשרות לתרגול שמיעתי. למשל: קיפול כביסה.
ברמת הזיהוי אפשר להשתמש באוצר המילים הרלוונטי ולפתח הבחנה בין מילים כמו: איפה החולצה? המכנסיים? סדין? מגבת? וכדומה.
ברמת הבנה התחלתית: תן לי את החולצה וכד'

רמה גבוהה יותר: שים בארון  את הגרביים הצבעוניות. וכדומה.
אפשר לשלב את הילד בפעילות המתרכזת סביב אוצר המילים הספציפי.
למשל: חשיפה לכלי אוכל תתאפשר אם נבקש ממנו לעזור בהכנת השולחן.
קח את הכוס ותן לאבא וכדומה.
עבודה יזומה יותר תהיה פיזור תמונות בבית והתייחסות אליהן כשנתקלים בהן. כך משיגים חזרות על אוצר המילים השמיעתי שאנו מעוניינים לפתח.
במילוי הוראות נתחיל ברמת המילה (איפה חולצה?), הצרוף (בוא אלי), הוראה פשוטה (תן לי את החולצה), הוראה מורכבת יותר (תן לי את החולצה האדומה של אבא), מילוי 2 הוראות (קח את החולצה ושים בארון) מילוי מספר הוראות ברצף (קח את החולצה ותן לאבא אחר כך קח את הגרביים ושים בארון).

ב ה צ ל ח ה


טלי גרינשטיין, קלינאית תקשורת- אודיולוגית M.A., צוות מיפוי
המכון לשתל קוכליארי

בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד